אנחנו המנהלים אחראים להניע אחרים בשביל לקדם מטרות ויעדים. אנחנו עובדים קשה בהווה למען העתיד. העבר משמש אותנו רק בשביל

אי אפשר שלא להתייחס למקרי המוות המזעזעים של פעוטות שנשכחו ברכב בשבועיים האחרונים. המשותף למקרים אלו, בין היתר, היא השגרה או

מה דעתכם על פרויקט שעמד בתכולה ובלוחות הזמנים, אבל הלקוח לא מעוניין להתקשר שוב עם אותו הספק? ומה לגבי המקרה

הציטוט הבא מפי הנשיא פרס לנשיא אובאמה: (מוקדש לזכרו של שמעון פרס ז"ל – מיכאל שורץ, ספטמבר 2016). "מנהיג צריך

אתם רוצים שהעובדים שלכם ימכרו לכם אשליות? אתם רוצים להמשיך להתעורר ברגע האחרון ולגלות שהפרויקט מתעכב? לטאטא את הבעיות האמיתיות?

השבוע התפרסמה פרשה חמורה בתיכון בכפר סבא ובמרכזה תיעוד המחשבות של מורים על תלמידיהם. לאור הדמיון בין אנשי חינוך למנהלים

מקרה ראשון: בחורה צעירה נכנסת לחנות ספרים ומבקשת המלצה לספר ניהולי עבור ידיד שקודם לאחרונה לתפקיד ניהולי ראשון. "יש מגוון

המנהלים מנותקים, מתנשאים, מציגים הסקת מסקנות רדודה ושטחית ומכבים שריפות במקום להשקיע בתהליכים. והכי חמור: מה שהיה – הוא שיהיה.