חוק מרפי אומר ש"כל דבר שיכול להשתבש – אכן ישתבש".
האם זו קלישאה, או שיש בצידה לקח ניהולי חשוב?
כיצד אפשר לנהל, תוך כדי חשש תמידי שמשהו ישתבש?

רבים מצטטים את "חוק מרפי" בהומור או כתירוץ בדיעבד לאי-הצלחה:
"ברור שהתעכבנו. חוק מרפי פעל לרעתנו".
"מה לעשות? תמיד יש משהו שמשתבש. בדיוק לפי חוק מרפי".

לא על כך מרפי חשב. השימוש הנכון בחוק צריך לבוא לידי ביטוי ב"חשיבת מרפי" .

"חשיבת מרפי" = ניהול סיכונים
בתחומים רבים (פיננסים, ניהול פרויקטים ועוד) ישנם תהליכים מסודרים של "ניהול סיכונים".
סיכון הוא אירוע פוטנציאלי עתידי, שאם הוא יתממש – תהיה לו השפעה שלילית על הארגון, הפרויקט או המשימה.

בכל משימה יש מספר רב של סיכונים שנובעים מגורמים שונים:
– הטכנולוגיה שאנו משתמשים בה יכולה לאכזב: מערכות, כלי עבודה ועוד.
– הלקוחות שאנחנו עובדים איתם עלולים להפתיע אותנו במגוון דרכים.
– הספקים שאנחנו עובדים איתם עלולים להפתיע.
– יכולות להיות הפתעות לא נעימות בתחום התקציב והמשאבים.
– אירועים אישיים בלתי צפויים יכולים להשפיע על הצלחת המשימה.
– אירועים לאומיים ובינלאומיים: מצב בטחוני, שערי מטבע ועוד.
– ומה עם שינויי מזג אוויר? גשם? רוחות? הצפות?
ועוד ועוד…

הסוד טמון בזיהוי הסיכונים הנכונים ובניהולם
ישנן שלוש טעויות מרכזיות שמנהל יכול לעשות:
1. להיות אדיש לסיכונים, ומתוך שאננות לחשוב שהמשימה תתבצע ללא בעיות.
2. להיות משותק מרוב דאגה לאינסוף הסיכונים הפוטנציאליים בכל משימה.
3. לזהות את הסיכונים הנכונים, אבל לא לפעול בהתאם.

"חשיבת מרפי" מונעת שאננות
כדי להימנע מהאדישות, ובכדי לצאת מהשאננות כדאי לסגל "חשיבת מרפי" בתהליכי התכנון.
השאלה המנחה היא: "מה עלול להשתבש?"
ואם המשימה חשובה לנו, אפשר להתייעץ על כך עם אחרים.
כך מתחילים לבנות רשימת סיכונים, ומתאימים להם את תוכנית הפעולה בהתאם.

"חשיבת מרפי" איננה איבוד עשתונות
כלומר, לא חייבים להתייחס לכל סיכון במידה שווה.
לכל סיכון יש הסתברות שהוא יקרה, ומידת השפעה על המשימות שלנו.
ככל שההסתברות גבוהה יותר ומידת ההשפעה גבוהה יותר – כך נתייחס לסיכון ברצינות גבוהה יותר.
סיכונים עם מידת הסתברות נמוכה ומידת השפעה נמוכה – לא צריכים התייחסות מיוחדת.

"חשיבת מרפי" מצילה חיים
"חשיבת מרפי" איננה זרה לנו ביומיום:
לולא חשיבת מרפי לא היינו חוגרים חגורות בטיחות. הרי מה הסיכוי שדווקא אנחנו נהיה מעורבים בתאונה?
לולא חשיבת מרפי אולי לא היינו מבטחים עצמנו בכל מיני דרכים.
מקרים אלו הם בעלי הסתברות נמוכה אך מידת השפעה עצומה לחיים שלנו.

אבל גם בדברים פחות חשובים אנחנו מפעילים "חשיבת מרפי":
– למה אנחנו דואגים לגיבוי התמונות שצילמנו במכשיר הנייד?
– למה אנחנו מחברים את המכשירים בבית למגן מפני ברקים?
– נשים (וגם אני) חזקות יותר ב"חשיבת מרפי" ע"פ מה שיש להן (ולי) בתיק האישי (לכל צרה שלא תבוא).

גם בעבודה חשוב להפעיל "חשיבת מרפי" במשימות ופרויקטים חשובים.
"חשיבת מרפי" מונעת את אפקט ה"יהיה בסדר" הישראלי.

"חשיבת מרפי" איננה פסימיזם
ועדיין, למרות חשיבת מרפי, חשוב לשמור על אופטימיות.
האופטימיות נוטעת בטחון בעובדים.
האופטימיות מסייעת להגברת התשוקה להצלחה, ולמוטיבציה גבוהה יותר בקרב העובדים.

אז כיצד זה מסתדר?
האופטימיות צריכה להיות מלווה בשיקול דעת ונקיטת פעולות לניהול סיכונים.
מנהל אופטימי מניח שאם הוא ינהל סיכונים נכון, מתוך "חשיבת מרפי" – אז הסיכויים גבוהים יותר שבאמת יהיה בסדר!

אופטימיות + "חשיבת מרפי" = אופטימיות ריאלית.

שתפו את העובדים שלכם, ולמדו גם אותם את "חשיבת מרפי".

רוצה לדעת עוד? להתחיל לנהל ברגל ימין.
ולעוד קפיצת מדרגה ניהולית: סודות הניהול האפקטיבי.
הציצו בקטלוג סדנאות והרצאות למנהלים.
פרטים נוספים למעוניינים באימון אישי.
עקבו אחריי גם ב-