"זו הפעם הראשונה מזה עשר שנים שאני דואגת לעצמי ומספיקה לאכול ארוחת בוקר". את המשפט הזה אמרה לי אחות בית-חולים,

למה אנשים כל-כך נהנים לתת ביקורת שלילית? איזה ערך מוסף הם מקבלים מזה? ומה תפקידנו כמנהלים? מסתבר שלעיתים קרובות אנשים

מה היחס שלכם למילה אופטימיות? האם אתם רואים בה דבר חיובי להצלחה או דווקא מקור לשאננות מסוכנת? בשנים האחרונות יש

כשמדובר במה שמניע את הרכב, יותר ויותר אנשים משתמשים בתדלוק בשירות עצמי. למה להיות תלוי באחרים? למה לחכות בתור? למה

מספיקים שני מצבים ושני סוגי תגובות של המנהל על מנת לתהות על קנקנו: כיצד מגיב המנהל על הצלחה, וכיצד הוא

איזה משאב בלתי מוגבל יש למנהלים? וכמה מנהלים אוהבים להשתמש בו? בספרו "כל הכבוד" (הוצאת מטר), מתאר קן בלנצ'רד מודל

מה אתם עושים כשפונים אליכם באסקלציה על עובד שלכם? מה יהיו ההשלכות של התגובה שתבחרו? אסקלציה יכולה להגיע מכל אדם

האם ההצלחה מובטחת לאורך זמן?מה עושים כשהביצועים שלנו יורדים?המודל שלהלן מוזכר בספר עבודה רעילה (הוצאת מטר) בפרק על הפחת רוח

למאמני ספורט יש הילה מנהיגותית לא פחותה משל גנרלים בצבא. האם ניתן להשליך בין עולם האימון הספורטיבי לעולם הניהול בארגונים?

בתרשים שלהלן מומחשות ההשפעות של האיזון בין הדרישות של המנהל מהעובדים שלו לבין מידת השליטה שהוא מעניק להם על מנת