מה עלול להשתבש בליל הסדר?
האם זו עצם של קרפיון תקועה בגרון?
האם זה כתם של חזרת על החולצה החגיגית החדשה?
ואולי האפשרות שמישהו יפרוץ לנו לבית בזמן שאנחנו מתארחים אצל המשפחה?
(מתוך סדנת ניהול סיכונים שהעברתי בתחילת השבוע)
כדי להמחיש את דרכי ההתמודדות עם סיכונים בפרויקט, אני תמיד משתמש בדוגמה פרויקטלית מחיי הארגון, אבל בוחר גם משהו מחיי היום יום.
אז כיצד ניתן להתמודד עם הסיכון שמישהו יפרוץ אלינו בליל הסדר?
1. הימנעות: להישאר בבית (ולוותר על הסדר) או לארח את הסדר בעצמנו.
2. העברה: ביטוח תכולה מפני פריצה.
3. הקטנת הסבירות לפריצה: התקנת סורגים, התקנת מערכת אזעקה, להשאיר טלוויזיה דולקת, להשאיר אורות דולקים באופן שירתיעו פורצים פוטנציאליים, להחזיק כלב בבית, לא לפרסם בפייסבוק שאני מחוץ לבית.
4. הקטנת הנזק של הפריצה: לא להחזיק רכוש יקר בבית (תכשיטים, מזומן).
5. השלמה: לקוות לטוב.
6. תוכנית מגירה (למקרה שכבר פרצו): נתקין מצלמות שיאפשרו לנו בדיעבד לחקור את מה התרחש ואולי לתפוס את הפורצים. להשאיר לשכן טלפון ושיהיה קשוב למה שקורה (אם אנחנו סומכים עליו).
אנקדוטות מעניינות:
1. לגבי התקנת מערכת אזעקה: לא תמיד היא באמת חייבת לעבוד. לפעמים עצם השלט על הדלת שאומר "מקום זה מוגן ע"י חברת XXX – כבר עושה את ההבדל.
2. אותו דבר לגבי כלב: לפעמים מה שחשוב יותר זה לא הכלב, אלא השלט המתריע על הכלב…
3. לגבי טלוויזיה דלוקה: ראיתי כבר מקרים שהווליום היה כ"כ גבוה שמזמין פורץ להיכנס. הפורץ היה אומר לעצמו: "עם ווליום כזה, אין סיכוי שמישהו נמצא בבית. בנוסף, ככה אף אחד לא ישמע את קולות הפריצה שלי".
4. לגבי אורות דולקים: לפעמים דווקא כשהאורות דולקים, אפשר לראות מהרחוב שהבית ריק.
למה להיות כ"כ פסימי?
אז במקום לשמוח בשמחת החג, האם עלינו לחשוש כל הזמן מפני פריצה לבית?
זו דילמה הרלוונטית לכל מנהל: האם לשמור על אופטימיות או פסימיות.
אני מזמין אתכם לקרוא שוב את הפוסט על אופטימיות ריאלית (המודל המוצג בתחתית התמונה המצורפת).
חג שמח לכולכם,
מיכאל
לפרטים נוספים על סדנת ניהול סיכונים: לחץ כאן.
רוצה לדעת עוד? להתחיל לנהל ברגל ימין.
ולעוד קפיצת מדרגה ניהולית: סודות הניהול האפקטיבי.
הציצו בקטלוג סדנאות והרצאות למנהלים.
פרטים נוספים למעוניינים באימון אישי.
עקבו אחריי גם ב-