הפעם פוסט בנימה אישית: החודש נולד בני השלישי (אחרי שתי בנות מקסימות). ההיריון הינו מאמץ פרויקטלי מובהק (ראה: מהו פרויקט) אך הוא בעל מאפיינים ייחודיים שניתן להקביל אותם למשימות ופרויקטים "רגילים" שאנחנו מנהלים ביום-יום. ואולי אפילו ללמוד מזה משהו…
פרויקט תחום בזמן (לו"ז קשיח):
משך ההריון חסום בתשעה חודשים, ואולי מספר שבועות בודד לאחר מכן (במקרה הזה שלי, בשבוע איחור). לא ניתן לדחות את המועד בטענה ש"אנחנו עדיין לא מוכנים". אין הנחות ואין עוד באפרים שניתן לנצל. כל ההכנות בבית (הפיזיות והנפשיות) חייבות להסתיים בזמן. זוהי דוגמה קלאסית לפרויקטים המוגדרים כ time critical עם לו"ז קשיח: מוכנות לבאג 2000, פרויקטלי חלל המתוזמנים לפי תנועת גרמי השמיים, מוכנות אב-טיפוס לכנס בינלאומי ועוד. הזמן קדוש, והכל חייב להיות מוכן בזמן.
פרויקט שזקוק להבשלה קבועה בזמן:
מצד שני, הקדמה משמעותית בזמן אינה רצויה מכיוון שיש משמעות אמיתית לזמן החולף: עובר בבטן אכן זקוק לתשעת החודשים הללו. כל הקדמה משמעותה מוכנות פיזית נמוכה יותר (למזלנו, הרפואה יודעת להתמודד עם כך יותר ויותר). גם בפרויקטים שלנו ניתן למצוא אילוצים דומים: בדיקות מעבדה שמחייבות לחכות פרקי זמן קבועים (ימים, שבועות), זמן הרצה של מערכת, תשובות מרשויות שונות שלוקחות זמן ועוד. במקרים הללו, הגמישות שלנו להקדמת לוחות הזמנים מוגבלת.
פרויקט שלא ניתן למקבל בין משאבים:
עם כל הרצון הטוב, אני לא יכול להתחלק עם אשתי בהיריון ולקצר אותו בחצי. כולנו מכירים דרישות מההנהלה לקצר לוחות זמנים גם במחיר של הוספת משאבים לפרויקט. אך כמו בהיריון, זה לא תמיד אפשרי: משימות שרק אדם אחד מסוגל לבצע במקביל, הגעה לנקודה קריטית בה כל משאב נוסף מוסיף מורכבות וסיכון (במקרים אלו הנטייה להוסיף משאבים עלולה רק להזיק).
נקודות בקרה לאורך הדרך:
ההיריון מלווה בנקודות בקרה מוגדרות: שקיפות עורפית, סקירות, מי שפיר, בדיקות חודשיות ועוד (כל ביקורת מלווה בהתרגשות מהולה בחששות…) . לכל נקודת ביקורת יש מטרה, מועד בו היא צריכה להתקיים וסט ידוע של בדיקות ומסקנות הנגזרות מתוצאות הבדיקה. כבר בתחילת ההיריון אנחנו יודעים אילו נקודות בקרה יהיו לנו במהלך הדרך. זוהי דוגמא טובה לפרקטיקה שכדאי לאמץ בפרויקטים נוספים. ראה עוד: מדדים אפקטיביים לפרויקט.
השלבים האחרונים הופכים להיות קשים:
בשלבים שונים של ההיריון יש אתגרים מסוגים שונים (גילוי נאות: לא את כולם הרגשתי על בשרי). אולם לקראת סוף ההיריון סף ההתרגשות והלחץ, לצד קושי פיזי הולך ומתגבר יכולים לתת את אותותיהם: לחץ בבית, נטל נוסף על בן הזוג ( 🙂 ), היערכות לתורנים (היו לנו שלוש "אזעקות שווא" שהצריכו הקפצת התורנים לשמור על הבנות) ועוד. שלא לדבר על הלידה עצמה… גם ההיערכות הפרויקטלית לקראת סוף הפרויקט יכולה ליצור תופעות ארגוניות ואישיות שצריך לדעת לנהל. ראה עוד: לשרוד את השבועיים האחרונים של הפרויקט.
פרויקט שמתחיל רק כשהוא נגמר…
כמנהלי פרויקטים, אנחנו הרבה פעמים נוטים לחשוב שהפרויקט מסתיים עם רגע המסירה ללקוח. אך במרבית המקרים, שלב המסירה רק מסמן את ההתמודדות האמיתית של הפרויקט עם ה"חיים האמיתיים": הצלחת ההטמעה, העמידה ביעדים העסקיים, כמות התחזוקה והתמיכה לאורך השנים. גם הלידה מסמלת את הפרויקט האמיתי והחשוב שרק מתחיל עכשיו…
ועדיין, יש הבדל מהותי…
כולנו מכירים את הסטטיסטיקות של הצלחה וכשלון פרויקטים בתעשייה. למזלנו, אחד המאפיינים היחודיים של היריון הוא שעם כל הכבוד, לא אנחנו מנהלים אותו. אנחנו רק בעלי עניין ומשאבים בתהליך. מזל שהטבע יודע מה שהוא עושה!
(ותודה והערכה רבה גם לאשתי. אין עליה).
רוצה לדעת עוד? להתחיל לנהל ברגל ימין.
ולעוד קפיצת מדרגה ניהולית: סודות הניהול האפקטיבי.
וכמובן, אי אפשר ללא תמונה:
מיכאל שורץ
