מה דעתכם על פרויקט שעמד בתכולה ובלוחות הזמנים, אבל הלקוח לא מעוניין להתקשר שוב עם אותו הספק?
ומה לגבי המקרה ההפוך: פרויקט שנמסר באיחור עם 70% בלבד מהתכולה והלקוח מאושר וישמח לשתף פעולה בעתיד?
מהי ההשפעה שלנו כמנהלים על תוצאות אלו?
ומה ניתן ללמוד מכך על הקשר בינינו לבין הילדים שלנו?
ידידי ניצן מירב חושף בפנינו סיפורים אישיים ומגיע למסקנה שבעולם בו לוח התוצאות אינו מראה בסוף המשחק "מנצחים" או "מפסידים", אלא התוצאה נקבעת בעיני המתבונן, להוויה של מנהל הפרויקט תפקיד מרכזי בקביעתה.
העשיה קובעת מה יהיו התוצאות. ההוויה קובעת כיצד יתקבלו התוצאות.
אך מהי הוויה של מנהל הפרויקט?
את המאמר "כשהפיצה נשרפת" של ניצן פרסמתי בגיליון יוני של העמותה לניהול פרויקטים:
עוד בגיליון:
1. מאמר שלי על עקרונות להגדרת מדדים אפקטיביים לטובת הבקרה הפרויקטלית (פורסם בעבר כפוסט בבלוג)
2. על תרומתו של ה OCIO לבקרה הפרוקיטלית של המנמ"ר, במאמר מאת שחר חנן.
3. ולבסוף, סיכום הכנס השנתי ה-17 של PMI .
רוצים לפרסם מאמר בעיתון PMI?
זו הזדמנות לחלוק עם אחרים מניסיונכם, לצד זכייה בחשיפה אישית.
ואני מבטיח לעזור לכם…
כותבים המעוניינים לכתוב לעיתון מוזמנים ליצור איתי קשר.
רוצה לדעת עוד? להתחיל לנהל ברגל ימין.
ולעוד קפיצת מדרגה ניהולית: סודות הניהול האפקטיבי.
