עד לפני מספר שנים, המושג ניהול מטריציוני היה עדיין בחיתוליו (הערך בויקיפדיה נוצר רק בסוף 2004, ואילו הערך בעברית נוצר רק ב 2012), והנה כבר נראה שיש צורך במושג חדש: ניהול רשתי.
מהו ניהול רשתי?
במה הוא מורכב יותר מניהול מטריציוני?
כיצד הוא משפיע עלינו כמנהלים וכעובדים?
אך ראשית, נגדיר מהו מבנה מטריציוני, במה הוא שונה ממבנה ארגוני מסורתי ומהם האתגרים שהוא מביא איתו.
ולשם כך, נלך אפילו עוד צעד אחורה ונראה מהם המבנים המסורתיים.
מבנים מסורתיים:
(בשני התרשימים, המשבצות הסגולות מסמלות עובדים שעובדים יחד בפרויקט משותף, והקו השחור מציין את רמת ניהול הפרויקט).
מבנה פונקציונאלי:
במבנה זה, הארגון מחולק לפי תפקודים שונים.
למשל, ברמת הארגון הוא מחולק לפי פיתוח, מכירות, שירות לקוחות, תפעול, משאבי אנוש וכו'. אך ייתכן שגם בתוך המחלקות השונות יש חלוקה תפקודית ברורה. למשל, בתחום הפיתוח תהיה חלוקה לפי מקצועות הנדסיים שונים ובתחום משאבי האנוש תהיה חלוקה לצוותים לפי תחומי עיסוק שונים: גיוס, הדרכה, פיתוח ארגוני וכו'.
כל עובד כפוף למנהל המקצועי השלו.
יתרונות: התמקצעות הארגון כל אחד בתחומו (על כך המנהלים נמדדים), בקרה מקצועית יעילה, פיתוח מקצועי של העובדים, למנהלים וכפיפים השותפים לאותה מומחיות מקצועית יש שפה משותפת.
חסרונות: היעדר גמישות לשינויים מהסביבה, קושי בתיאום בין מחלקות שונות, מומחיות בשטחים "צרים", עומס החלטות בצמרת ההנהלה, ראייה פרויקטלית רק ברמת הארגון כולו.
מבנה פרויקטלי:
במבנה זה, הארגון מחולק לפי פרויקטים, שירותים או קווי מוצרים. בכל מחלקה שכזו ניתן למצוא עובדים ממקצועות שונים שמשרתים את הפרויקט, השירות או המוצר.
למשל, גופי פיתוח שאחראים על מוצרים שונים, ובכל אחד מהם יש מהנדסים ממקצועות שונים. דוגמה נוספת, גוף משאבי אנוש שמחולק לצוותים שנותנים שירותים למחלקות שונות בארגון. כל צוות יהיה בנוי באופן זהה ממספר מקצועות שונים: גיוס, הדרכה וכו'.
במבנה פרויקטלי, כל עובד כפוף למנהל הפרויקט שלו.
יתרונות: התמקדות בקידום פרויקט, התמקדות בלקוח (החיצוני או הפנימי), מומחיות מוצרית.
חסרונות: אין גוף אחד שמרכז את כל בעלי המקצוע הדומים שמאפשר פיתוח מקצועי אישי וארגוני, מומחיות מסוימת במחסור עשויה להידרש במספר פרויקטים במקביל, אין דאגה לתשתיות שיעזרו במספר פרויקטים, חשש אופטימום מקומי במקום אופטימום ארגוני, לעובדים לא תמיד ידוע מה הם עושים בסוף הפרויקט.
אז מהו מבנה מטריציוני?
במבנה מטריציוני יש ניסיון להנות מכל העולמות.
יש מנהלים שאחראים לזווית הניהולית הפונקציונאלית, ויש מנהלים שאחראים לזווית הניהולית הפרויקטלית.
המנהלים אחראים ביחד לקבוע את סדרי העדיפויות ולכוון את העבודה של האנשים.
במבנה כזה, הארגון נהנה מההתמקצעות מצד אחד, ומההתמקדות לפי פרויקט או לקוח, מהצד האחר. בדר"כ מבנה כזה מאפשר לארגון גמישות רבה להתמודד עם פרויקטים חדשים ותורם לתקשורת ולמידה ארגוניים.
אולם בפועל, לכל עובד יש שני מנהלים שמנחים אותו. וזוהי סיבת שורש לאתגרים ולבעיות.
(למעשה, קיימים סוגים שונים של מבנה מטריציוני. התרשים להלן מייצג את ה"מבנה המטריציוני החזק").
מהם האתגרים הניהוליים המרכזיים בניהול מטריציוני?
1. למנהל אין תמיד שליטה מוחלטת על העובדים שאמורים לעבוד עבורו.
2. תוכנית העבודה דורשת תיאום רב בין מנהלים שונים.
3. ריבוי קונפליקט בין מנהלים שונים בעלי אינטרסים שונים.
4. לעיתים קיימת עמימות ארגונית בנוגע לתעדוף המשימות.
5. על מנת לקדם משימות, על המנהלים לנקוט בטקטיקות השפעה שונות.
6. ועוד…
למי שרוצה להעמיק עוד באתגרים מזווית המנהל ובהתמודדות איתם, אני ממליץ על ההרצאה שלי בנושא ניהול מטריציוני או לקרוא פוסטים נוספים בקטגורית ניהול מטריציוני.
עד כאן טוב ויפה, אבל הניהול המטריציוני הוא בעצם מקרה פרטי של ניהול רשתי.
והניהול הרשתי מעלה את רמת המורכבות של המנהל והעובד גם יחד.
על כך בפעם הבאה
רוצה לדעת עוד? להתחיל לנהל ברגל ימין.
ולעוד קפיצת מדרגה ניהולית: סודות הניהול האפקטיבי.
