גם שינוי שמנוהל באופן מובנה עלול לעורר התנגדויות בקרב המעורבים.
מה גורם להתנגדויות אלו?
כיצד הן באות לידי ביטוי?
באילו דרכים ניתן להתמודד איתן?
התנגדויות לשינוי הן דבר טבעי והן יכולות לנבוע ממספר סיבות, רובן קשורות לרבדים פסיכולוגיים-רגשיים:
1. התנגדות הנובעת מאי הסכמה רציונאלית על נחיצות השינוי או יכולתו להבטיח תוצאות יותר טובות מהמצב הנוכחי.
2. אי וודאות הטמונה בשינוי: "מה בדיוק צפוי?", "כיצד זה יעבוד?", "כיצד זה ישפיע עליי?". אי הוודאות הזו מפריעה לעובדים רבים ויכולה להוציא אותם משיווי משקל. היא נוגדת את הצורך בבטחון, שנמצא ברמה השניה בפירמידת הצרכים של מאסלו. אי הוודאות יכולה גם לייצר בלבול, חששות והרבה שמועות.
3. סוג מאוד ספציפי של אי-וודאות הוא החשש על מקום העבודה שיכול להיווצר כתוצאה משינויים הקשורים בהכנסת טכנולוגיות חדשות, שינויים בחלוקת התפקידים, תחלופת מנהל וכו'.
4. כחלק מכל שינוי יש פרידה מהמצב הקיים. אפילו כשאין חילוקי דיעות על הצורך בשינוי, עדיין במצב הקיים יש יתרונות – שיש חשש לאבד אותם.
5. בכדי לבצע שינויים צריך להשקיע מאמצים. יש עובדים שלא חשוב להם מספיק להשקיע את המאמצים הללו. יותר נוח להם לא להשתנות.
6. עובדים ומנהלים רבים יכולים לחוש חוסר שליטה לא נעימה. ככל שהשינוי מורכב יותר ומערב יותר גורמים – כך השליטה של הפרט היחיד על השינוי יורדת..
7. פגיעה באגו: יש עובדים ומנהלים שיכולים לקחת את השינוי ב"אופן אישי" ממגוון סיבות: הדיעה שלהם לגבי השינוי לא התקבלה, השינוי מתייחס לבעיה תפקודית שלהם (גם אם זו הרגשה סובייקטיבים שלהם), המצב הקיים הוא תולדה של עשייה אישית שלהם והם קשורים אליה רגשית ועוד.
עוצמת ההתנגדות לשינוי מושפעת ממספר גורמים:
1. מהות השינוי עצמו.
2. הקצב בו מתבצע השינוי: לפעמים "זבנג וגמרנו" יצור התנגדות עזה, ולעיתים להיפך, דווקא שינוי מהיר ירגיל את האנשים למצב החדש ויפיג את חששות העובדים.
3. סגנון ניהול השינוי: עד כמה המנהל מערב את העובדים בשינוי בשלבים השונים ועד כמה הוא קשוב לעובדים.
4. גם לאישיות העובד יש השפעה כמובן: נטייתו הטבעית להתנגד לשינויים, יכולתו לעמוד בתנאי אי-וודאות וכו'.
5. ולבסוף, גורמים נוספים כגון הגיבוש הצוותי המשפיעה על לחץ חברתי להסכים או להתנגד לשינוי, התרבות הארגונית ביחס לשינוי ועוד.
ההתנגדות לשינוי יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות:
1. התנגדות גלויה מבוקרת: ויכוחים לגיטימיים במסגרת פגישות ודיונים או שיחות אחד על אחד עם המנהל בהם עולות התנגדויות וחששות. צורת התנגדות זו היא מצויינת כי היא מאפשרת למנהל להבין את הלכי הרוח, לנהל דו-שיח ולהתמודד עם ההתנגדויות בהתאם.
2. התנגדות גלויה לא מבוקרת: התנגדות עזה לשינוי שבאה לידי ביטוי בהתפרצויות זעם, שביתה איטלקית, הסתה של עובדים ועוד. גם ויכוחים "עקרים" חוזרים ונשנים, כשאין פתיחות משני הצדדים – היא דוגמה להתנגדות כזו.
3. התנגדות לא גלויה: אין סימנים מובהקים להתנגדות, אבל היא קיימת. היא יכולה לבוא לידי ביטוי בתסכול מתמשך, ירידה במוטיבציה, ירידה בתפקוד או פשוט התחמקות מביצוע השינוי הנדרש (התנהגות פאסיבית-אגרסיבית).
כיצד מתמודדים עם התנגדויות אלו?
בראש ובראשונה – מבינים שהתנגדויות הן דבר טבעי שצץ במהלך שינויים.
המודעות לתופעה הכרחית כדי להכין את הקרקע להתמודדות מוצלחת.
מכיוון שמרבית ההתנגדויות מקורן באלמנטים רגשיים-פסיכולוגיים ולא בהכרח באי-הסכמה עניינית לשינוי עצמו – צריך לשים הרבה דגש לאיך מבצעים את השינוי ולא רק למהות השינוי.ההתמודדות עם התנגדויות דורשת מיומנות וניסיון רבים. ריכזתי כאן מספר הצעות בסיסיות ואני ממליץ להסתייע במנהלים מנוסים, אנשי משאבי אנוש או יועצים חיצוניים במקרים מורכבים של התנגדות.
אם מצליחים לזהות את מקור ההתנגדות – ניתן להתאים את דרך ההתמודדות.
עצות כלליות:
1. מראש להיזהר לא לפגוע ב"פרות קדושות" אם לא חייבים. יש לפעמים סמלים צוותיים או שגרות, שכל עוד אינם מזיקים – לא רצוי לפגוע בהם.
2. בדר"כ, רמת מעורבות עובדים גבוהה יותר מסייעת למנוע התנגדויות.
3. להפחית אי-וודאות ולתת תחושת בטחון ע"י שיתוף מידע ומסרים מרגיעים.
4. לנסות להפחית מתחים ע"י תמיכה רגשית והתחשבות בקשיים.
5. שימוש בטקטיקות שכנוע שונות ובמקורות כוח שונים יכול לסייע לשנות את דעת המתנגדים לשינוי.
לכל מנהל שמורה הזכות פשוט לכפות את השינוי על העובדים, אבל זה יכול ליצור עויינות שתתפרץ בשלבים מאוחרים יותר.
בהצלחה!
רוצה לדעת עוד? להתחיל לנהל ברגל ימין.
ולעוד קפיצת מדרגה ניהולית: סודות הניהול האפקטיבי.