כיצד מקבלים החלטה?
כיצד מודדים החלטה?
מהן הטעויות הנפוצות בקבלת החלטות?
מה המחיר שלהן?
קבלת החלטות היא תהליך מורכב ומשלב אלמנטיים רציונאליים, רגשיים והתנהגותיים. כמנהלים, אנחנו מקבלים עשרות החלטות ביום, ולכן אקדיש את הפוסטים הבאים לנושא קבלת החלטות ניהוליות. אך ראשית נתחיל בהיכרות כללית עם התהליך לקבלת החלטה.
זיהוי
השלב הראשון הוא הבנה שנדרשת החלטה.
ברור מאליו שכל פעולת תכנון דורשת קבלת החלטות. אך למעשה אנחנו מקבלים החלטות בתדירות הרבה יותר גבוהה. המציאות הניהולית שלנו מלאה בשינויים והתפתחויות שדורשים מאיתנו תגובה. כל תגובה (או אי-תגובה) היא תולדה של החלטה. למזלנו, צברנו מספיק ניסיון כך שאת מרבית ההחלטות אנחנו מקבלים בצורה אינטואיטיבית ולא מודעת. כך גם בחיים האישיים: כשאנחנו נוגעים במשהו חם – ההחלטה למשוך את היד חזרה היא אוטומטית. כשמישהו מביע הערכה כלפינו – אנחנו נחייך גם אם לא החלטנו על כך בצורה מודעת.
מכיוון שמרבית ההחלטות שלנו הן בלתי-מודעות, הדגש בשלב זה הוא זיהוי של מקרים שבהם נדרשת החלטה מודעת במסגרת תהליך מסודר. למעשה, אנו מחליטים לקבל החלטה.
תהליך קבלת ההחלטה מתחלק ל-4 תתי שלבים:
הגדרת המטרה
לאחר שהבנו שעומדת בפנינו החלטה, צריך להחליט מהי המטרה של ההחלטה שאנחנו רוצים לקבל. האם המטרה היא לבחור בחלופה הכי טובה? האם מדובר בהחלטה של כן או לא? האם המטרה היא להשיג שיפור בטווח הקצר או להשיג שיפור בטווח הארוך על-חשבון הטווח הקצר?
האם המטרה היא להחליט כיצד לנצל באופן מיטבי תקציב קיים או שמא לאשר תקציב רצוי לפעילות נדרשת?
המטרה שהגדרנו צריכה לשקף את התוצאה שנרצה להשיג במידה וניישם את ההחלטה שנקבל.
איסוף נתונים
בכל החלטה יש הרבה אי וודאות. אם היינו יודעים מראש איזו החלטה תבטיח את התוצאה הרצויה – החיים שלנו היו הרבה יותר קלים.
בשלב זה, אנחנו אוספים את מירב המידע הרלוונטי שיעזור לנו להקטין את אי הוודאות ולסייע בקבלת ההחלטה הנכונה ביותר (ביחס למידע שיש לנו!).
השאלה המרכזית שנשאל את עצמנו היא: איזה מידע יעזור לי כדי לקבל החלטה טובה יותר?
בחינת חלופות
בדר"כ יש מספר אפשרויות להחלטה שניתן לקבל. למען האמת, תמיד יש לפחות שתי אפשרויות: להחליט משהו או לא להחליט כלל. להחליט לא-להחליט זו גם החלטה שיש לה משמעויות.
בשלב זה רצוי לשקול את העלויות של כל החלטה, התוצאות הצפויות של כל החלטה, מידת הוודאות בהשגת התוצאה ומימד הסיכון שביישום כל החלטה.
יש מנהלים שבצדק מסרבים לקבל החלטה מבלי לבחון לפחות שתיים-שלוש חלופות. כך הם מוודאים שהם לא מקובעים מראש על פתרון. בנוסף, חלופות שונות עוזרות להאיר יתרונות וחסרונות של כל חלופה.
הכרעה
בשלב זה מתקבלת ההחלטה.
לכאורה, כשכל הנתונים והחלופות מונחים בפני המנהל, שלב זה אמור להיות קל.
המציאות כמובן יותר מורכבת, משתי סיבות עיקריות:
1. לפעמים אין חלופה שהיא עדיפה באופן מובהק, בגלל הבדלים ביתרונות, חוסר במידע ואלמנטים של סיכון ואי הוודאות.
2. במערכת השיקולים שלנו יש גם תחושות בטן ושיקולים פסיכולוגיים-התנהגותיים. בפועל אין נוסחה מדעית עבור הכרעה שתסביר בדיוק מה קורה אצל מנהלים בשלב ההכרעה.
גם כשכל הנתונים הזהים, ייתכן שמנהלים שונים יכריעו באופן שונה.
יישום
לכאורה זהו כבר לא חלק מתהליך קבלת ההחלטה. אך אני סבור שללא יכולות יישום ההחלטות או ללא מעקב אחר היישום – אין משמעות לתהליכי קבלות החלטות.
כלומר, מרגע שנכנסנו לתהליך של קבלת החלטות, אנחנו למעשה לקחנו על עצמנו מחוייבות גם לשלב היישום.
החלטות ללא יישום מסוכנות לארגון כמו יישום ללא החלטות.
תוצאות
שלב זה מסכם את התהליך השלם של קבלת ההחלטות. כפי שציינתי, מטרת ההחלטה היא להוביל לתוצאה. בשאיפה – נשיג את התוצאה שרצינו.
ואם לא?
במקרה כזה נוכל לתחקר את עצמנו ולבחון:
– האם היתה בעיה בהגדרת המטרה?
– האם הנתונים שהיו בידינו היו מספקים? אמינים?
– האם היתה בעיה בניתוח החלופות?
– האם הכרענו נכון?
– האם היתה בעיה ביישום?
התשובות לשאלות אלו יעזרו לנו להשתפר בקבלת ההחלטות הבאות.
ומה הלאה?
מהן הטעויות הנפוצות בקבלת החלטות?
מהם כללי המפתח לקבלת החלטות אפקטיבית?
מה קורה כשאנחנו מחליטים לא להחליט?
על כך בפוסטים הבאים.
רוצה לדעת עוד? להתחיל לנהל ברגל ימין.
ולעוד קפיצת מדרגה ניהולית: סודות הניהול האפקטיבי.
