למה אנשים כל-כך נהנים לתת ביקורת שלילית?
איזה ערך מוסף הם מקבלים מזה?
ומה תפקידנו כמנהלים?
מסתבר שלעיתים קרובות אנשים ביקורתיים נתפסים כחדי הבחנה ומקצועיים יותר.
מחברת הספר "פרויקט האושר", משתפת בשני מחקרים שונים בנושא:
בראשון, אנשים התבקשו לקרוא מאמרי ביקורת על ספרים, וכותבי הביקורות השליליות נתפסו ע"י הקוראים כמומחים יותר ומוכשרים יותר מאלה שכתבו ביקורות חיוביות, למרות שכולם היו ברמה גבוהה.
מחקר נוסף הראה שאנשים נוטים לתפוש את מי שמטיח בהם ביקורת שלילית כחכם יותר מהם.

מכאן עולה שיש משהו מתגמל בלהיות שלילי.
אנשים אחרים בארגון יכולים לתפוס את השליליסטים* באופן חיובי יותר.
יש אפילו אנשים שמעידים על עצמם שהביקורת השלילית נותנת להם הרגשה עצמית של אינטליגנטים ומתוחכמים.
כך גם הפסימיסטיים
אם הם טעו בנבואתם הפסימית – כולם שמחים מההצלחה, כולל הם עצמם.
אם הם צדקו בנבואתם הפסימית – הם תמיד יגידו "אמרנו לכם".
ומנגד, לפעמים זו בושה להיות אופטימיסט או לתת ביקורת חיובית.
האופטימיסטים עלולים להיתפס כלא מחוברים למציאות.
אז מה נדרש מהמנהל?
המנהל צריך להבין את ההטייה הזו, ולנטרל אותה בקבלת ההחלטות שלו. כלומר, לא להתעלם ממנה, אבל לתת לה את המשקל הענייני הראוי.
בנוסף, לעודד גישה של אופטימיות ריאלית, כי לרוב, מי שלא לוקח סיכונים – לא זוכה בהצלחות.
ומילה לשליליסטים:
אתם, אנשי הביקורת השלילית, הקפידו להיות מקצועיים ושקולים בביקורת שאתם מעבירים.
דעו שאתם עלולים לתקוע את הארגון ולעצור שינויים.
דעו שאתם עלולים לעודד סביבה ארגונית שלילית.
דעו שאתם עלולים להיות הסיבה למרמור של אנשים ולירידה במוטיבציה.
ועדיין, היו אמיצים בהעלאת ביקורת שלילית כשהיא במקומה!
* את המושג שליליסטים לקחתי מסרטון נחמד של ד"ר התלהבות (ערן שחר):

רוצה לדעת עוד? להתחיל לנהל ברגל ימין.
ולעוד קפיצת מדרגה ניהולית: סודות הניהול האפקטיבי.
הציצו בקטלוג ההרצאות למנהלים המעודכן.
פרטים נוספים למעוניינים באימון אישי.
לקבלת כל פוסט ישירות למייל: לחצו כאן.
עקבו אחריי ב-