כל אחד מאיתנו רוצה להאמין שהוא אסרטיבי. אכן, מעטים הם המנהלים הפאסיביים, אבל הרבה מנהלים חורגים לכיוון האגרסיביות.
אז מתי אסרטיביות הופכת לאגרסיביות?
ומה זה להיות פאסיבי-אגרסיבי?
למעשה, פאסיביות, אגרסיביות ואסרטיביות הם סגנונות תקשורת בין אנשים, כשההבדל המהותי ביניהם הוא עמידה על הזכויות שלנו לעומת הקפדה על הזכויות של הזולת, ובהתאם – השגת מטרות שלנו בטווח הקצר והארוך.
הבנת ההתנהגות שלנו ושל הסובבים אותנו רלוונטית לניהול עובדים ישירים, אך גם לניהול מטריציוני.
פאסיביות:
התנהגות פאסיבית מבטלת למעשה את הרצונות והצרכים האישיים שלנו. אדם פאסיבי נתפס כאדם חלש, קל להשפעה ונכנע. בשורה התחתונה, הוא מצליח לעיתים רחוקות להשיג את התוצאות שהוא מעוניין בהם. לרוב, התנהגות זאת נובעת מהעדר ביטחון עצמי וכאינסטינקט בלתי נשלט למצבי קונפליקט.
לעיתים, אפשר לנקוט בגישה כזו באופן מודע כשהנושא אינו מספיק חשוב, או מתוך הערכה שקולה של הכוחות הפועלים בנושא. כמו שנאמר: choose your battles.
אסרטיביות:
לעומת פאסיביות, בהתנהגות אסרטיבית אנחנו "עומדים על שלנו" בצורה המכבדת את כל המעורבים. האדם האסרטיבי מגיע עם בטחון עצמי גבוה שמאפשר לו לנהל תקשורת פתוחה וישירה ולהתייחס למצבים בצורה שקולה ועניינית. בצורה כזו הוא יכול להפעיל מיומנויות וכלים ניהוליים רבים כגון מקורות השפעה, טקטיות ניהול קונפליקטים ועוד. זהו סוד ההצלחה שלו בהשגת המטרות שהוא רוצה להשיג (גם אם לא תמיד הוא מצליח!). האדם האסרטיבי נמצא בשליטה עצמית.
מתי אסרטיביות הופכת לאגרסיביות?
ברגע שהאדם מתחיל לזלזל בזכויות של הזולת או בכבודו, ואף לפגוע בהם – הוא כבר מתנהג בצורה אגרסיבית. הפגיעה יכולה להתבטא בהשפלה, אלימות מילולית, צעקות, איומים, הפעלת סמכות פורמלית מענישה וכדומה.
ייתכן שהאדם האגרסיבי ישיג תוצאות טובות לעצמו בטווח הקצר, אך בטווח הארוך הוא עתיד לסבול מהתנגדויות רבות ולהיעדר שיתוף פעולה.
תופתעו לגלות שגם אגרסיביות נובעת לפעמים מהעדר בטחון עצמי וכאינסטינקט בלתי נשלט, בדיוק כמו הפאסיביות! במקרים אחרים, היא נובעת מתפיסה מוטעית שרק סמכות פורמלית או התנהגות בוטה יצליחו להניע אחרים.
ומהי התנהגות פאסיבית-אגרסיבית?
התנהגות זו היא למעשה התנהגות אגרסיבית (פגיעה בזולת) אך בצורה נחבאת. על פני השטח האדם משדר שהוא משתף פעולה, אך בפועל הוא מחבל במאמצי הזולת ע"י ביצוע רשלני, רכילות שלילית, זריעת תחושות שליליות ודה-מורליזציה.
התנהגות אגרסיבית של בעל סמכות, יכולה לעיתים רבות לגרור התנהגות פאסיבית-אגרסיבית של הכפופים אליו.
כיצד נדע אם אנחנו אסרטיביים או אגרסיביים?
לכולנו יש תחושת בטן טובה לגבי הסובבים אותנו. עם אנשים אסרטיביים אנחנו מרגישים בנוח ופתוחים. מנגד, התנהגות אגרסיבית יוצרת אצלנו תחושות לא נעימות של כעס, ניכור, תחושות נחיתות ואפילו שנאה (עד כדי רצון לנקום).
לכן, המבחן הכי טוב לאיך אנחנו מתנהגים הוא יחס הזולת אלינו (עובדים וקולגות). האם הם נמנעים ממגע איתנו? האם הם משתפים פעולה בקלות, או נדרש מאיתנו פיקוח צמוד?
צריך אומץ להסתכל במראה…
חשוב לציין שכמו בכל מודל של סגנונות ניהול, לכל אחד מאיתנו יש התנהגות אופיינית, אך בהחלט ייתכן שבמצבים שונים מול אנשים שונים נתנהג בצורה אחרת. ועדיין, תהיה לנו נטייה טבעית לאחת ההתנהגויות.
אנקדוטה לסיום:
ידידה שלי, שהיא מנהלת משאבי אנוש (יש הרבה כאלה, אז אני לא מסגיר אף אחת) אמרה לי פעם שהיא מחפשת מועמדים אסרטיביים, "כאלה שיהפכו שולחנות".
מה דעתכם? האם הפיכת שולחנות היא התנהגות אסרטיבית או אגרסיבית?
ואולי זה מעיד משהו על התרבות שלנו בישראל…
רוצה לדעת עוד? להתחיל לנהל ברגל ימין.
ולעוד קפיצת מדרגה ניהולית: סודות הניהול האפקטיבי.
