אנחנו המנהלים אחראים להניע אחרים בשביל לקדם מטרות ויעדים. אנחנו עובדים קשה בהווה למען העתיד. העבר משמש אותנו רק בשביל להפיק לקחים להמשך.
אז מה פתאום לעצור עכשיו בשביל לציין אירוע שכבר הסתיים?
אז נכון שכל רגע הוא יקר. ונכון שתמיד צריך לחשוב על האתגר הבא. אבל לפעמים צריך לעצור ולחגוג או לציין אירועים מסויימים. בהמשך הפוסט אפרט את התועלות שניתן להפיק מכך.
קודם כל, מה חוגגים?
1. אנחנו חוגגים הצלחות משמעותיות שהשגנו: התגברות על אתגר משמעותי, סיום של משימה מורכבת, עמידה ביעדים שהגדרנו או שהוגדרו לנו. יש פה הרבה מקום להגדרה אישית של "הצלחה משמעותית".
2. אנחנו מציינים אירועים נוספים בעלי חשיבות: אבני דרך בפרויקטים, סיום הכשרה אישית או צוותית, מצגת חשובה ללקוח או להנהלה בכירה שעברה טוב.
3. יש גם אירועים אישיים שחשוב לחגוג: ימי הולדת של אנשי הצוות, קידומים או אירועים אישיים נוספים: חתונה, לידה, סיום תואר וכד'. אגב, ניתן לציין גם את "יום ההולדת" של הצוות. התאריך עצמו לא חשוב. ניתן לציין אירועים כגון חמש שנים להקמת הצוות, או עשר,וכד'.
4. ובכלל, ניתן לחגוג ולציין גם אירועים לאומיים כגון חגים. למשל, הרמות הכוסית לראש השנה ופסח הן פסקי זמן בשביל לציין מועדים לאומיים. להבדיל, ניתן להתכנס יחד לצפירת יום הזכרון במקום שכל אחד יעמוד לבדו.
בשביל מה כדאי לחגוג?
1. ראשית כל, הערכה. עצם העובדה שמציינים הצלחה מראה לעובדים שההשקעה שלהם מוערכת. זו אחת הדרכים הטובות שהארגון והמנהלים יכולים להוקיר תודה לעובדים.
2. הגברת המעורבות ע"י יצירת קשר בין ההצלחה האישית להצלחה של הצוות. מעבר לזה, אפילו מי שלא תרם ישירות להצלחה, בוודאי יחוש מעורבות רבה יותר ומוטיבציה גבוהה יותר להצליח. ציון אירועים ואבני דרך מסייעים למנהלי פרויקטים לרתום את המעורבים בפרויקט. על כך בפוסט: תשוקה מדבקת בניהול פרויקטים.
3. יצירת תחושה של יחס אישי ושל שייכות בקרב העובדים. העבודה היא יותר מאשר לעמוד ביעדים. העבודה היא גם מסגרת אישית וחברתית. אזכור אירועים אישיים או הצלחות אישיות מספק את הצורך של שייכות (רמה 3 בפירמידה של מאסלו).
4. מתקבלת תחושה של התקדמות בכיוון חיובי. הצלחה מייצרת הצלחה. אם חוגגים – מתמלאים בתחושות חיוביות ומחזקים את תחושת המסוגלות העצמית. תחושה זו הופכת לקריטית בעיקר בשעות משבר כשהאמונה בהצלחה מתערערת או בפרויקטים מורכבים וקשים, כשניתן רק לחשוב על הבעיות. תחושת ההצלחה הזו מקרינה לא רק על העובדים אלא גם על שותפי התפקיד, לקוחות וספקים. כולם רוצים לקחת חלק בהצלחה או לעבוד עם מצליחנים.
5. ולבסוף, בדר"כ מרוויחים אתנחתא קלה, זמן לנשום. במנוחה הזו מתעמקים לפעמים הקשרים האישיים, ואפילו רעיונות חדשים באים לעולם. כלומר, המנוחה מעודדת יצירתיות. בדומה מאוד לשינה טובה שלאחריה מוצאים פתרונות לבעיות. כשמדובר במאמץ אינטנסיבי שהסתיים, המנוחה היא אפילו הכרחית: נפשית וגופנית.
המשותף לכל התועלות שמניתי הוא שכולן תורמות להגברת המוטיבציה של העובדים והעמיתים.
כיצד לחגוג הצלחות?
לפעמים מנהלים חושבים שציון אירועים כרוך בהוצאה כספית גדולה או בהשקעת זמן יקר. ניתן לחגוג הצלחות במגוון דרכים. כשיש תקציב – השמים הם הגבול. אני דווקא אתמקד ברעיונות פשוטים יותר:
1. ארוחת צהריים צוותית במסעדה.
2. כיבוד בישיבת הצוות הקרובה.
3. הפסקת קפה מיוחדת עם עוגה.
4. מתנה אישית (צנועה) לעובדים, או לעובדים המצטיינים במיוחד.
5. פעילות לימודית לתחקור ההצלחה: "מה סוד ההצלחה שלנו?"
6. בהמשך לנקודה הקודמת: לארגן הרצאה שמתארת את ההצלחה.
7. לפתוח בקבוק שמפניה ולשמור אותו למזכרת.
8. לתלות על הקיר תעודה עצמית לצוות (בתוספת תמונה).
9. אם יש תקציב בינוני – לפנק את הצוות במכונת קפה או בכל אביזר פרקטי אחר.
10. מכתב אישי לעובדים עם עותק למנהלים בכירים יותר.
מתנות אישיות לעובדים יכולות לכלול: שובר ארוחת בוקר זוגית, יום ספא, סדנת בישול, כרטיסים למופע וכד' (אם ניתן להוסיף שובר לבייביסיטר – מה טוב 🙂 ).
אפשר כמובן לשתף את הצוות בשאלה כיצד לחגוג את ההצלחה.
העקרון החשוב הוא לא לתת להצלחה או לאירוע לעבור ככה סתם. המפתח הוא להעלות את זה למודעות.
אפשר אפילו לשתף מישהו קרוב (בעבודה או בבית) בהצלחה, זו כבר התחלה טובה.
נקודות לתשומת לב:
1. כדאי לשמור על תדירות נכונה של חגיגת הצלחות. אחרת, התועלות שציינתי תישחקנה.
2. כדאי לגוון מדי פעם באופן שבו חוגגים. זה יהיה נחמד לכולם. לא חייבים לחלק תמיד את אותה התעודה או לחלק שוב ושוב את אותה החולצה עם לוגו החברה.
3. חשוב לאזן בין הצורך לציין הישגים אישיים לעומת הישגים צוותיים. כשמדובר באנשים – מדובר ברגשות. אנחנו לא רוצים להפוך את החגיגה לגורם הרסני שמעודד קנאות, תחרות פוגעת ותסכולים.
משהו אישי:
על אף שאני כותב על זה, אני אישית לא מומחה גדול בלחגוג. הראש שלי תמיד חושב על הלקחים שאפשר להפיק מהעבר וההווה, ועל האתגר הבא להתמודדות. לכן, אני אסיר תודה לסובבים אותי שיודעים להשלים אותי ולעזור בציון אירועים אישיים והצלחות.
אולם דווקא משום כך, החלטתי בכל זאת לשתף בשתי הצלחות קטנות מהשבועיים האחרונים:
1. אחד הבנקים הגדולים בחר החודש להעניק את הספר שלי כמתנת סיום לשני קורסים למנהלים.
2. החודש עלה לאוויר פורטל חדש לסרטוני הדרכה למנהלים. יש לי את הזכות לקחת בזה חלק ולהנחות את יחידת הלימוד בניהול קונפליקטים: סרטון מבוא (יוטיוב). לאתר פרוסו.
תודה שלקחתם חלק בחגיגה הצנועה שלי!.
שתפו אותי בדרכים יצירתיות לחגוג הצלחות, או הגיבו בתיבה למטה.
רוצה לדעת עוד? להתחיל לנהל ברגל ימין.
ולעוד קפיצת מדרגה ניהולית: סודות הניהול האפקטיבי.
